✓ כך שומרים
כלל לימים חשוכים
הבעלים של רשת סלונים כתבה כלל עוד בסתיו: בימים של הפסקות חשמל ומצבי חירום המחירים לא משתנים, ואת ההוצאות על הגנרטור מביאים בחשבון רק בעדכון המחירון המתוכנן, בגלוי. כשהתחילו הפסקות חשמל ארוכות, פקידות הקבלה לא היו צריכות להמציא כלום — הכלל כבר היה תלוי בקבוצה של הצוות. הלקוחות שמו לב ש"אצלכם הכול כמו שהיה". החודשים האלה הפכו אחר כך לטובים ביותר של הרשת במספר הלקוחות הקבועים.
✓ כך שומרים
בתשלומים — באותו מחיר
הבעלים של מרפאת שיניים החליט שאת העמלה של חברת האשראי על תשלומים המרפאה לוקחת על עצמה. הטיפול למי שמשלם בתשלומים עולה בדיוק כמו למי שמשלם מיד. הרווח ירד קצת. אבל אנשים שדחו טיפול שנים סוף סוף התחילו אותו — והביאו את המשפחות.
✓ כך שומרים
כללים, לא מצב רוח
במרכז קוסמטיקה נתנו פעם תשלומים בלי תוספת "בעין": למישהו כן, למישהו לא, תלוי מי עומדת בקבלה. הבעלים כתבה כלל: עד איזה סכום, לכמה זמן ומי מאשר. פקידות הקבלה הפסיקו להרגיש שופטות, והלקוחות — מבקשי טובות. תלונות "לה נתנו ולי לא" לא היו יותר.
✕ כך מפרים
"כל עוד יש ביקוש"
אחרי שריפה גדולה בשכונה הסמוכה התחילו לקבוע תורים במרפאה אנשים עם כוויות וצלקות בפנים. הבעלים העלה את המחיר של טיפול בצלקות "כל עוד יש ביקוש" — הרי התור ממילא לשבועות. אנשים שילמו, כי לא היה להם לאן ללכת. כשהסיפור עלה בקבוצה השכונתית, את המרפאה מזכירים שם עד היום, למרות שאת המחיר החזירו מזמן.
✕ כך מפרים
לגבות חובות בכל מחיר
הבעלים של רשת הטיל על פקידות הקבלה להחזיר את כל החובות על תשלומים עד סוף החודש, עם בונוס על כל שקל שהוחזר. פקידות הקבלה התחילו להתקשר כל יום לכולם ברצף — גם למי שמושך זמן, וגם למי שאיבד את העבודה. לקוחה אחת, אמא לתינוק, כתבה אחרי שיחה כזו פוסט ארוך. את החוב היא החזירה בסוף, והרשת קיבלה שם של גובי חובות.
✕ כך מפרים
החוב — לאנשים זרים
הבעלים של סלון העבירה את החובות של כמה לקוחות למכרים, שמתקשרים לקרובי משפחה ולמקום העבודה. אחת הלקוחות לא שילמה כי הייתה מאושפזת בבית חולים. הסיפור התפשט דרך מכרים משותפים. על חוב קטן הסלון שילם בעשרות לקוחות קבועות.